Ktouboth
Daf 53b
משנה: מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשְׁתּוֹ וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין וְהָיָה לוֹ פִיקָּדוֹן אוֹ מִלְוָה בְּיַד אֲחֵרִים רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יִינָּֽתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין אֶלָּא יִינָּֽתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין שֶׁכּוּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה.
Traduction
Un individu marié est mort; il a laissé une veuve et un dépôt, ou une dette à recevoir chez quelqu’un; cette dette ou ce dépôt est réclamé par les héritiers, par la veuve pour son douaire, et par un créancier du défunt. A qui faut-il de préférence donner ce bien? R. Tarfon dit de le donner au plus faible des 3. R. aqiba dit: la pitié ne doit pas prévaloir sur la justice; on le donnera donc aux héritiers (418)V.J, traité (Nedarim 10, 5) ( 41c), dont le droit est incontestable, sans serment, tandis que la veuve, ou le créancier ont besoin de prêter serment pour établir leur droit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' לכושל שבהן. בגמר' מפרש מאי ניהו ואע''ג דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לא לב''ח ולא לכתובה הכא דלאו ברשותייהו מנחי ס''ל לרבי טרפון דמוציאין מיד הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו ונותנין לב''ח או לכתובה שנתחייב בהן המת מחיים:
ינתנו ליורשין. ולא מהני תפיסה:
שכלן צריכין שבועה. כדין הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה וכל זמן שלא נשבעו אין אנו יודעים אם יש להם עליו כלום הילכך משמת זכו בהן היורשים וברשותן הן:
הלכה: מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה כול'. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה אָמַר. לַכּוֹשֶׁל שֶׁבִּרְאָיוֹתָיו. כְּגוֹן מַלְוֶה בְעֵדִים וּמַלְוֶה בִשְׁטָר יִינָּֽתְנוּ לְמַּלוֶה בְעֵדִים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לַכּוֹשֵׁל בְּגוּפוֹ. הַגַּע עַצְמָךְ הוּא עָתִיר. כְּגוֹן אִילֵּין דְּבַר אַנְדְּרַאי. אָמַר רִבִּי אָחָא. לַכּוֹשֵׁל בְּגוּפוֹ וְעָנִי. כְּהָדָא. קְּרֵיבָתֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא יְהָבוּ לֵיהּ מִשּׁוּם כּוֹשֵׁל. אַייתֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַבְדּוֹי דְּרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא וַאַפִּיק מִינֵּיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מִיסְתַּמֵּיךְ עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא. אָמַר לֵיהּ. מַה נַעֲשֶׂה בְּאוֹתָהּ הָעֲנִייָה. אָמַר לֵיהּ. אַייתֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַבְדּוֹי דְּרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא וַאַפִּיק מִינָּהּ. וְיָפֶה נַעֲשֶׂה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. אִי נֹאמַר. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ וְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם טָעוּ בְּשִׁיקּוּל הַדַּעַת שֶׁאֵין מַחֲזִירִין. מִדִבְרֵי תוֹרָה מַחֲזִירִין. מַה פְלִיגִין. בְּטָעוּת מִשְׁנָה. שֶׁרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּטָעוּת מִשְׁנָה שִׁיקּוּל הַדַּעַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. טָעוּת מִשְׁנָה דְּבַר תּוֹרָה. הִיא טָעוּת מִשְׁנָה הִיא טָעוּת זְקֵינִים.
Traduction
Par ''le plus faible de tous'', dit R. Yossé b. Hanina, on entend celui qui a le moins de preuves; ainsi, entre un prêt devant témoins et un autre sur contrat, on donne la préférence au premier. Selon R. Yohanan, on entend par là le plus faible de corps (qui n’aurait pas la force de poursuivre en justice). Mais qu’arriverait-il si cet homme faible est riche, comme c’était le cas pour les gens de la famille de Bar-Andraï? En effet, on entend par là, dit R. Aha, celui qui est faible de corps, et en même temps pauvre. Ainsi, à une parente de R. Samuel b. Aba on donna la préférence en un tel cas, en raison de sa faiblesse; sur ce, R. Simon b. Lakish produisit les serviteurs de R. Judan Nassi comme témoins opposés, et on enleva à ladite parente le bien qu’elle avait reçu (420)Il adopte l'avis de R Akiba, de remettre le montant aux héritiers directs, non à d'autres créanciers. R. Yohanan, s’appuyant alors sur l’épaule de R. Samuel b. Aba, lui dit: Que ferons-nous de cette pauvre femme? (Qu’est-il décidé)? Celui-ci lui raconta alors que R. Simon b. Lakish ayant produit des témoins adverses, on reprit les biens de la femme. Mais était-ce bien agir (de revenir sur un jugement après une prise de possession)? Peut-être, dit R. Jérémie devant R. Zeira, R. Yohanan et R. Simon b. Lakish suivent chacun leur opinion conforme à cette discussion. Tous reconnaissent qu’en cas d’erreur sur une prédominance d’avis (si l’on ne sait lequel des 2 avis l’emporte), on ne revient pas sur le jugement énoncé, et s’il s’agit d’erreur sur un point explicite de la Loi, le jugement sera cassé mais ils discutent en cas d’erreur sur une décision de la Mishna. Selon R. Yohanan, l’erreur sur une décision mishnique équivaut à celle sur une prédominance d’avis, et le jugement ne sera pas réformé (421)Il s'étonne donc que Resch Lakisch ait réformé le jugement; selon Resh Lakish, l’erreur sur une décision mishnique équivaut à celle sur un point formel de la Loi, et le jugement sera réformé. Or ici, l’erreur de la Mishna est celle des vieillards (puisqu'a’ lieu d’adopter l’avis de R. aqiba, on s’est prononcé selon R. Tarfon).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לכושל שבראיותיו. למי שהראיה שלו חלוש ביותר כדמפרש ואזיל כגון מלוה בעדים וכו' ינתנו למלוה בעדים שנקרא כושל לפי שאינו טורף משועבדים וכעין שפי' רש''י ז''ל למי ששטרו מאוחר שלא יוכל לטרוף לקוחות הקודמים לו:
לכושל בגופו. קס''ד למי שהוא רך ואינו יכול לדון ולרדוף כ''כ אחר חובו והיינו דפריך הגע עצמך הוה עתיר אם אפילו הוא עשיר כגון אילין דבר אנדראי שהיו עשירים ולא תקיפי כולי האי וא''כ לא שייך אבתריה הא דקאמר ר''ע אין מרחמים בדין:
א''ר אחא לכושל בגופו ועני. הוא דקאמר וכן אמר ר' יוחנן בבבלי דף פ''ד לכתובת אשה שהיא נקראת כושל שאין דרכה לחזור אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו קרקע כמו האיש:
כהדא. מעשה בקרובתו של רבי שמואל ב''א שנתנו לה משום כושל והביא ר''ל עבדיו של הנשיא והוציאו ממנה דס''ל כר''ע שינתנו ליורשין:
הוה מסתמיך. ואזיל על כתפי' דר''ש בר בא ושאל לו מה נעשה בדינה באותה הענייה וסיפר לו כל המאורע שר''ל הוציא ממנה:
ויפה נעשה. בתמיה כלומר שהיה ר''י מתמה אם יפה הוא לעשות כן לחזור הדין אחרי שכבר זכתה האשה:
אי נאמר. אם נאמר דכך הוא דר''י ור' שמעון בן לקיש כל חד לשיטתיה הוא דאזיל במאי דפליגי לקמיה ומפרש ואזיל הכל מודים שאם טעו הב''ד בשיקול הדעת שאין מחזירין הדין שיקול הדעת הוא כגון דפליגי תרי אמוראי ולא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר וסוגיא דעלמא אזיל כחד ועביד כאידך מדברי תורה. אם טעו בדבר שהוא מפורש בתורה ד''ה מחזירין הדין. מה פליגין. לא נחלקו אלא בטעות דבר משנה שר''י אמר בטעות משנה שיקול הדעת כלומר טעות משנה הוא כטעות בשיקול הדעת ואינו חוזר הדין והילכך היה מתמה על שחזר ר''ל הדין ואפילו הוי טעות דבר משנה:
ר''ל אומר טעות משנה. הוי כטעות ד''ת וחוזר:
היא טעות משנה היא טעות זקינים. כלומר וה''נ אע''פ שאינו סתם משנה טעות זקינים היא דהלכה כר''ע והם פסקו כר''ט וכטעות משנה היא וחוזר:
הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁפְּטוּרִין מִן הַשְּׁבוּעָה. זוֹ תוֹרָה וְזוֹ אֵינָהּ תּוֹרָה.
Traduction
– Comment R. aqiba peut-il donner pour raison que ''tous ont besoin de jurer'', puisque des cas de dispense peuvent survenir? Voici ce qu’il veut dire: vis-à-vis de ceux qui viennent par la Loi (les orphelins, héritiers légitimes), se présentent des réclamants hors la Loi.
Pnei Moshe non traduit
הגע עצמך. על דברי ר''ע במתני' קאי דיהיב טעמא שכולן צריכין שבועה והגע עצמך אם פטורין הן מן השבועה כגון שפטרום שכתב לה לא נדר ולא שבועה עליך כדתנן במתניתין לקמן וכן כשנתן נאמנות לב''ח בלא שבועה ומשני זו תורה וזו אינה תורה כלומר עיקר טעמיה דר''ע דניכסי ברשות יתמי קאי וירושתן מן התורה היא אבל כתובת אשה וב''ח הא דגובין ממטלטלי דיתמי תקנת חכמים הוא והא דנקט טעמא דשבועה לאלומי למילתיה הוא דקאמר:
רִבִּי הִלֵּל בַּר פָּזִי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. 53a מָכַר הוּא וּמֵתָה הִיא. אָמַר לוֹ. מִכְרֹה בָטֵל. לְבֵן שֶׁמָּכַר בְּחַיֵּי אָבִיו וּמֵת אָבִיו. מָֽכְרָה הִיא וּמֵת הוּא. אָמַר לֵיהּ. מִכְרָהּ קַייָם. לְאָב שֶׁמָּכַר בְּחַיֵּי בְנוֹ וּמֵת בְּנוֹ. רִבִּי חִייָה בַּר מַרְייָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. מָֽכְרָה לְבַעֲלָהּ מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. מִדְּאָמַר חִזְקִיָּה. הֲלָכָה כְרִבִּי (יוּדָה). הָדָא אָֽמְרָה מִכְרָהּ מֶכֶר. תַּנֵּי. הָאוֹמֵר. יִינָֽתְנוּ נְכָסַיי לִפְלוֹנִי. מֵת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. [מֵת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי.]. מֵת הָרִאשׁוֹן יִינָֽתְנוּ לַשֵּׁינִי. מֵת הַשֵּׁינִי יִינָֽתְנוּ לַשְּׁלִישִׁי. מֵת הַשֵּׁינִי בְחַיֵי הָרִאשׁוֹן. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא זָכָה בָהֶן הַשֵּׁינִי לֹא זָכָה בָהֶן הַשְּׁלִישִׁי. אָמַר לֵיהּ. כָּךְ פִּירֵשׁ רִבִי הוֹשַׁעְיָה אֲבִי הַמִּשְׁנָה. אַחֲרָיו לִפְלוֹנִי וְאַחֲרָיו לִפְלוֹנִי. אִילּוּ אָמַר. מֵת הַשְּׁלִישִׁי בְחַיֵי הַשֵּׁינִי. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא זָכָה בָהֶן הַשֵּׁינִי לֹא זָכוּ הַיּוֹרְשִׁין יְאוּת אַשְׁכָּחַת אֲמַר. אַחֲרָיו לִפְלוֹנִי אַחֲרָיו לִפְלוֹנִי. תַּנֵּי. הָרִאשׁוֹן מוֹכֵר קַרְקַע וְלוֹקֵחַ פֵּירוֹת דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵין לוֹ אֶלָּא אֲכִילַת פֵּירוֹת בִּלְבַד. חִזְקִיָּה אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִן מַה דְּאָמַר חִזְקִיָּה. הֲלָכָה כְרִבִּי. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין נוֹתְנִין לֹו כְמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. הָכָא אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָדָא אִשָּׁה מִכֵּיוָן שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עַל בַּעֲלָהּ לֹא כְמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע הִיא. אָמַר לֵיהּ. מְזוֹנוֹתֶיהָ עַל בַּעֲלָהּ בְּרָאוּי לָהּ. מַאֲכָל מְשַׁח וּמֶלַח. וְהִיא בָעְייָא מְזַבְּנָה וּמֵיכַל תַּרְנוגֹלִין. 53b הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאִם בִּקֵּשׁ הָרִאשׁוֹן מְזַבְּנָה וּמֵיכַל תַּרְנוגֹלִין יִזְבַּן. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. תַּנֵּי תַּמָן. קְבוּרָה כִמְזוֹנוֹתֶיהָ. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. מוֹכֵר קַרְקַע וְלוֹקֵחַ מְזוֹנוֹת. אַף הָכָא. מוֹכֵר קַרְקַע וְלוֹקֵחַ קְבוּרָה.
Traduction
R. Hillel b. Pazi demanda devant R. Yossé: Si le mari vend les biens de sa femme melog (dont il a l’usufruit), puis elle meurt, la vente est-elle valable à ce moment (où il hérite)? -Non, répondit R. Yossé (en raison de l’inappropriation lors de la vente); or il est dit (412)(Baba Batra 8, 7): ''Si un père lègue par écrit ses biens à son fils, il ne peut plus les vendre, puisqu’ils sont transmis par écrit au fils, qui doit les posséder au décès du père; le fils ne peut pas non plus les vendre, puisque ces biens sont encore en la possession du père; si cependant le père les a vendus, la vente sera valable jusqu’au décès du père (pour faire alors retour au fils), et si le fils les a vendus, l’acquéreur n’y a aucun droit, jusqu’à la mort du père''. Donc, il en est de même ici: la vente par le mari (possédant seulement les revenus des biens de la femme) ressemble à celle faite par le père des biens déjà légués à son fils du vivant de celui-ci, et qu’il veut céder à la mort du fils. Par suite, même à la mort de la femme, la vente opérée par le mari est nulle d’avance; par contre, la cession opérée par la femme ressemble à celle qu’aurait faite le fils, du vivant de son père, pour les biens qui lui ont été légués, et à la mort du père la vente devient valable, comme elle l’est pour la femme à la mort de son mari. R. Hiya b. Marieh dit devant R. Yona: si une femme vend ses biens personnels à son mari, quelle est la règle? R. Yona répond: puisque Hiskia dit que l’avis de Rabbi sert de règle (413)Dans la Braïtha qui suit, il en résulte que cette vente est valable. Or, il a été enseigné (414)Tossefta, ibid, ch 8: Si quelqu’un dit qu’après sa mort on remette ses biens à un tel, ou en cas de décès de celui-ci à tel autre, on devra en effet, après décès du 1er, remettre les biens au 2e, ou à défaut de celui-ci au 3e; mais si le 2e est mort du vivant du 1er, le 2e n’ayant pas hérité du 1er, le 3e ne peut pas hériter du 2e. Sur quoi, R. Yona dit avoir reçu l’explication suivante de R. Oshia le père (le plus savant) de la Mishna: au cas où le testateur a dit de remettre ses biens après le 1er au 2e, et après le 2e au 3e, il ne peut pas y avoir de cession sans l’ordre rigoureux prescrit dans les successions; car s’il avait dit qu’en cas de décès du suivant pendant que le précédent vit encore (ou du 3e pendant la vie du 2e), comme le 2e n’a rien acquis, ni les héritiers du 2e, ni ceux du 3e, ne peuvent avoir acquis (415)Le tout revient aux héritiers du premier; et il est bon par conséquent d’avoir spécifié que l’ordre sera rigoureux si le testateur a prescrit de passer après le 1er au 2e, et ainsi de suite. Puis, il a été dit (416)J, ibid ( 16c): Le 1er peut vendre le sol et en prendre les fruits pour lui, selon Rabbi; R. Simon b. Gamliel dit qu’il a seulement le droit de manger les fruits, et c’est à ce sujet que Hiskia dit d’adopter pour règle l’avis de Rabbi, savoir que le 1er peut vendre le sol (de même la femme, ayant acquis la nue-propriété du sol, peut le vendre). R. Mena dit: de ce que Hiskia vient d’adopter pour règle l’avis de Rabbi, il est prouvé que le 1er légataire ne peut pas disposer de l’héritage lorsqu’il est mortellement malade (alors que le 2e est sur le point d’hériter). Quant à l’analogie établie ici (entre la vente de la femme, qui est valable, et celle du 1er légataire), R. Mena demanda devant R. Yossé: puisque le mari est tenu de nourrir la femme, est-ce que le don de celle-ci n’équivaut pas à celui du malade (sans valeur)? -C’est que, répondit R. Yossé, le mari est tenu seulement de pourvoir à sa nourriture convenable, de lui fournir des aliments avec de l’huile et du sel;mais si elle veut manger de la volaille, elle devra l’acheter (et comme elle peut dépenser de l’argent à cet effet, elle peut aussi en donner, avec validité); cela prouve que le 1er légataire aussi (à l’instar de la femme) peut à son gré s’acheter de la volaille (du superflu). – R. Jacob b. Aha dit que l’on a enseigné ailleurs: la règle pour la sépulture de la femme égale celle de sa nourriture: comme il est dit qu’au besoin le mari devra vendre un immeuble pour acheter de quoi nourrir la femme, de même il devra au besoin en vendre pour pouvoir l’ensevelir.
Pnei Moshe non traduit
מכר הוא. נכסי מלוג שלה ואח''כ מתה היא מהו אם המכר קיים הואיל ועכשיו הוא יורשה או דילמא מכיון דבשעת מכירה לא היה לו בהן אלא אכילת פירות בלבד אין מכירתו כלום:
מכרו בטל. ולא קנה הלוקח והגירסא מוחלפת כאן וה''ג לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו ובבעיא שניה מכרה היא גרסינן מכרה קיים לבן שמכר בחיי אביו ומת אביו וה''פ דבפרק יש נוחלין דף קל''ו תנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשותו של אב מכר האב מכורין עד שימות דכיון שאין לאב בהן אלא פירות והגוף קנוי לגמרי לבן משעה שכתב לו האב אינן מכורין אלא לפירות וכשמת האב הבן או יורשו מוציא מיד הלוקח מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב אבל כשימות האב והבן קיים קנה הלוקח הגוף והפירות והשתא ה''נ ברישא כשמכר הבעל שאין לו אלא פירות דומה לאב שמכר נכסיו הכתובים לבנו לאחר מותו דאין לאב ג''כ אלא פירות בלבד וכשמת מכרו בטל וכן הכא כשמתה היא מכרו בטל ובסיפא כשמכרה היא דומה לבן שמכר נכסיו הכתובים לו בחיי אביו דכשמת אביו מכרו קיים וה''נ כשמת הבעל מכרה קיים:
מכרה לבעלה מהו. משום דבלא''ה הבעל אוכל פירות ואין לה בחייו כלום והילכך בעי אם מכירתה הוי מכירה:
מדאמר חזקיה הלכה כרבי גרסינן. כדלקמן על הברייתא דפלוגתא דרבי ורשב''ג ומינה שמעינן דמכרה מכר:
תני. דתניא בתוספתא פ''ח דב''ב האומר ינתנו נכסי לפלוני ואם מת אותו פלוני ינתנו לשני ואם מת השני ינתנו לשלישי מת הראשון וכו' דלכולם לא נתן אלא לאכילת פירות כ''ז שהוא קיים מכיון שלא זכה בהן השני דעדיין הראשון קיים לא זכה בהן השלישי:
א''ל. רבי יונה הי' מפרש מתחילה הבריית' בהיכי מיתוקמא ואח''כ פשיט ליה הבעיא כדלקמן:
כך פירש רבי הושעיא אבי המשנה אחריו לפלוני ואחריו לפלוני. כלומר דלא אמרינן מכיון שלא זכה בהן השני לא זכה בהן השלישי אלא דוקא באומר אחריו והילכך אין לשלישי כלום אלא אחר שזכה בו השני:
אילו אמר מת וכו'. כלומר אילו אמר מת פ' וכו' ולא אמר אחריו אין הדין כן בשהשלישי קיים שלא ינתנו לשלישי אלא הדין הוא דהראשון אוכל פירות עד שימות וכשימות הראשון ינתנו לשלישי ואע''פ שמת השני בחייו וכך היה לו לתנא לשנות שאם מת אף השלישי בחיי השני מכיון שלא זכה בהן השני לא זכו היורשין לא יורשי שני ולא יורשי שלישי אלא יחזרו ליורשי ראשון. יאות אשכחת אמר אחריו לפלוני אחריו לפלוני. כלומר מעתה יפה נמצאת למד שאין הברייתא שנויה אלא בלשון אחריו והילכך לא זכה בהן השלישי כשמת השני בחיי ראשון דלא זכה לאחרון אלא לאחר שיזכה בו זה שלפניו:
תני. ותני עלה התם הראשון יש לו רשות למכור הקרקע כו' והשתא מסקינן להא דבעי לעיל דממה דאמר חזקיה הלכה כרבי שהראשון מוכר הקרקע הואיל ויש לו זכות בגוף הקרקע דהא באחריו מיתוקמא דמשמע כל ימי חייך יהא הכל שלך וה''נ באשה הואיל ויש לה זכות בגוף הקרקע מכרה מכר:
הדא אמרה שאין וכו'. וביש נוחלין בהאי תלמודא גריס מודה ר' שאין נותנן במתנת שכיב מרע כלומר דאע''ג דאמר ר' הראשון מוכר מודה הוא שאינו יכול ליתן במתנת שכ''מ שאינה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו השני:
הכא אמר ר' מנא קומי רבי יוסי וכו'. כלומר ועל דהכא דמדמית לה האשה שמכרה דמכרה ומתנתה קיים כמו דהתם הראשון מוכר בעי עלה רבי מנא והא מתנת אשה מכיון שמזונותיה על בעלה א''כ ודאי כמתנת שכ''מ היא דמה שמוכרת ונותנת אינו אלא לאחר מיתה שאינה צריכה למכור למזונות ואמאי קאמרת דמכרה מכר והה''ד במתנתה והא מודה ר' דמתנת שכ''מ אינה כלום:
מזונותיה על בעלה כראוי לה. כלומר מזונות הראויה לה ואי אפשר לה זולתם כמו מאכל ושמן ומלח זהו החיוב על בעלה אבל כשהיא רוצה לדברים יתירים ולקנות לה תרנגולין אין בזה חיוב על בעלה והיא צריכה למכור מנכסיה והלכך לא הוי כמתנת שכ''מ:
הדא אמרה כו'. שהרי דין הראשון ודין האשה שוין ואפילו לצורך דברים יתירים יכול למכור הנכסים:
תני תמן קבורה כמזונותיה. דין קבורה כדין המזונות כמו ששנינו בעלמא באשה פרק נערה וכן כאן בדין הראשון כמו דאמרינן לעיל דמוכר הקרקע לצורך מזונות וכן מוכר הוא לצורך קבורה:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאִילֵּין דְּכָּֽתְבִין. אִין מִיתַת דְּלָא בְנִין יְהֵא מִדְּלָהּ חֲזַר לְבֵית אָבִיהָ. תְּנָאי מָמוֹן הוּא וּתְנָאוֹ קַייָם.
Traduction
– R. Yossé dit (417)Cf ci-dessus, (5, 10), fin: si l’on a spécifié au contrat qu’en cas de décès de la femme sans enfants ses biens retourneront au père, c’est une condition financière, et elle reste valable.
Pnei Moshe non traduit
ואינין דכתבין. השתא מהדר הוא לדין תנאי האשה דלעיל ואלו הכותבין אם תמות האשה בלא זרע יהא נכסיה חוזר לבית אביה תנאי ממון הוא וקיים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source